gold-2011566_960_720 זה הסיפור על החשמלאי שלימד אותי ימימה. פעם אחת, היה היה חשמלאי שבא לראות את דוד החשמל בביתי המט ליפול. (טוב, בית ששכרתי, עם בעלי בית שגם הם די מטים ליפול...) הוא הסתכל על הדוד שהקפיץ את כל החשמל בבית. ועלי. ועוד פעם על הדוד. ואז הוא אמר לי – "תראה. הייתי יכול לנתק לך את ההארקה, ואז הדוד לא יקפיץ את החשמל. אבל זה מסוכן, אין מה לעשות, צריך לתקן את הדוד". (אני אומר לעצמי בלב – "הוא מנסה להראות לך שהוא טיפוס נפלא, אבל אתה קולט שהאפשרות הזו בכלל עולה לו בראש?!?!?") טוב, סיפור מתוק על הרפתקאות שוכרי הדירות. גם על זה צריך לכתוב פעם. אבל זה גם סיפור על ימימה. וגם על עבודה פנימית. או ערכיות ציונית. תלוי את מי אתה פוגש. נקרא לזה – "לא לנתק את ההארקה. לטפל בבעיה".
אתה כועס. אתה עצוב. את מנותקת. לחוצה. אז מה הרבה מאיתנו עושים? הולכים לאיזה שיטה כדי ללמוד איך לא לכעוס. איך להפסיק להיות עצוב. בקיצור, איך לנתק את ההארקה. אפשר. אבל הבית שלך עלול להשרף. ילד עלול לקבל מכת חשמל. בקיצור. לא רעיון כל כך טוב. הכעס הוא לא הבעיה. העצבות היא לא הסיפור. היא רק הסימפטום. הסימן החשוב והבריא לזה שמשהו לא עובד כמו שצריך. אז אם אתה בריא, אתה מקשיב לאיתות הזה, ומתקן את הבעיה. אם אתה לא בריא אתה מנסה ללמוד איך להמשיך את המצב המקולקל, אבל להפסיק להרגיש רע. אם אתה עוד יותר לא בריא, אתה פשוט לוקח כדור. או משהו אחר. וככה אף אחד לא ידע. גם אתה לא. בלשון של ימימה, הבעיה שאתה לא מדייק. הבעיה שאתה עובד יותר מידי. הבעיה שאתה מוותר על עצמך ועושה דברים שאתה לא צריך לעשות. הבעיה שקשה לך בבית. אין לך כוח לילדים. הבעיה, שאתה נמצא במקום שבו אנשים לא טובים אליך. ובמקרה הזה, טוב מאד שאתה כועס. התיקון הוא לדייק. הכעס ילך לבד. את ההארקה המציאו כדי לשמור עליך. שתדע קצת לפני שהדוד מתפוצץ. טוב, אני הולך לתקן את הדוד. ואז להתקלח מה זה בכיף...

אודות המחבר