raspberries-422979_960_720

עיבוד וקיצור של מאמר מופלא מאת הרב אשלג למאמר המקורי - http://ashlagbaroch.org/Taas/00/taas00.pdf

(א – ד):

חכמת הקבלה. הכוונה של הדברים שיובאו כאן היא להזמין אותך ללמוד את חכמת הקבלה ולהסביר לך למה זה חשוב. וכדי לעשות זאת, שווה לעבור קודם כל על הסיבות המרכזיות שבגללן מקובל בעולם לא ללמוד אותה:

  • זה מיותר ומופשט, בשביל מה לי?
  • זה מפחיד כי אני עלול להתבלבל ולהתקלקל.
  • זה אסור.
  • זה לימוד למתקדמים אחרי שלמדת את כל התורה הבסיסית.

אז הסיבה המרכזית למה ללמוד את חכמת הקבלה למרות כל הדילמות, קשורה לשאלה עוד יותר יסודית שלא קיבלה מענה: מה פשר הסבל והמרחק שאופפים את חיינו? ואולי עוד יותר מזה - מה התכלית לחיינו?

על השאלה הזו בורא עולם כבר ענה. הוא ענה על זה בתורה. נקפוץ רגע לסוף המאמר, ואחר כך נחזור אחורה לאט לאט –

התכלית לשמה ה' ברא את העולם היא "כדי להיטיב לנבראיו", כלומר, כדי שיהיה לך טוב. טוב פשוט ומוחשי. התורה ניתנה לך כדי שתוכל לגלות את הטעם לחייך, וכדי לזכות בכל הטוב הזה, וליהנות ולהתענג מחיי אושר ונועם בתוך עולם מלא ייסורים.

אבל כולנו יודעים שזה לא תמיד נראה ככה. לא תמיד נראה שהעולם נברא כדי להיטיב, ולא תמיד נראה איך בדיוק התורה גורמת לתענוג ונועם עליון. ולכן נצטרך להסביר לאט לאט מושגים מאד יסודיים ביחסים שלנו עם התורה.

תורה לשמה

קודם כל, ישנה נקודה שורשית שנוטים להתעלם ממנה –

שהעסק בתורה ובמצוות מביא לחיי אושר ותענוגות רק כאשר עוסקים בהן באופן מסוים שנקרא "תורה לשמה", וננסה להבין מה זה בדיוק ואיך מגיעים למצב הזה. התשובות הללו יסבירו גם מדוע זה חיוני עבורנו ללמוד את חכמת הקבלה.

(ה – ח):

תורה לשמה, היא מצב שבו אתה עוסק בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרך ולא כדי לקבל לעצמך. שוב, יש לנו כאן רעיון שנשמע רחוק ואפילו מכווץ – מה זה לעשות נחת רוח ליוצרי? ומה בכלל הבעיה ברצון לקבל לעצמי?

אבל אם נחזור רגע לרעיון הראשון – שמטרת הבריאה היא כדי שתתענג, אז ברור שלבורא אין התנגדות עקרונית שתקבל או שתהנה. אלא מה? שמי שמנסה לקבל שפע בצורות מסוימות מייצר לעצמו סבל וייסורים במקום תענוג. אז כדי לקבל את העונג שהבורא רוצה להשפיע לך, תצטרך לעשות משהו שנשמע אולי מוזר, להתחבר למקום בתוכך שרוצה לתת. אולי נכון לומר – למצוא את החיבור לרצון לקבל ולהשתחרר מהרצון לקחת. הרצון הזה לקחת, שנקרא לו "הרצון לקבל לעצמך" גורם לך את עיקר הסבל והייסורים, ולא מאפשר לך להתענג בעולמו של ה'. אבל כאשר תתחבר למקום שרוצה לתת, בעצם תקבל הרבה מאד – תתענג מטוב ה', תשיש ותשמח, תראה ותחווה באופן מוחשי שכל העולם היה שווה להיברא.

הדרכים שלפנינו

סיגופים ותורה

(ט- יח):

אז איך מגיעים לשם?

באופן ראשוני, כדי להשתחרר מהייסורים הקשורים לרצון לקבל, היית צריך להסתגף, למנוע מעצמך את קבלת השפע באופן כמעט מוחלט. בזכות הסיגופים היית משתחרר מהתלות שבקבלה לעצמך, ואז היית חי חיים נהדרים של עונג ואהבה. אבל מכיוון שהדרך הזו לא מניבה הצלחה מרובה, חז"ל התוו לנו דרך אחרת, הרבה יותר אנושית, כדי להגיע לאותה מטרה ללא סיגופים – העסק בתורה. תעסוק לזמן מה בתורה שלא לשמה, ובזכות המאור שגנוז בתורה, תזכה להשתחרר מהרצון לקבל ותוכל לעסוק בתורה לשמה.

כמו הרבה מושגים, ננסה בהמשך להבין באופן פשוט וקרוב מה פירוש "תורה לשמה" ו"תורה שלא לשמה", ואיך הם קשורים לעניין של התענוג מעולמו של הבורא.

תורה שלא לשמה – זה עובד רק עם אמונה

בינתיים חשוב לציין דבר אחד בכנות. רבים ניסו לצעוד גם בנתיב היותר אנושי שהתוו חז"ל, וגם שם לא נחלו הצלחה. העניין הזה של "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה" לא מסתמן כדרך מאד ודאית להגיע למטרה. אנשים מנסים לקיים תורה שלא לשמה, אך לא מגיעים לחיי אושר ונועם, ובאיזה שהוא אופן נתקעים בשלב שהיה אמור להיות שלב ביניים.

הסיבה לכך היא ששלב התורה שלא לשמה, מצליח להביא אותך להשתחרר רק כשהוא מלווה באמונה בה', בתורה ובשכר ועונש.

שוב, את כל המושגים הללו נצטרך להסביר כדי לשחרר אותם מרעיונות לא בריאים שנדבקו בהם. אך אם אין לאדם אמונה כזו אז העיסוק בתורה שלא לשמה לא מצליח להביא את האדם לאן שקיווה, אלא להיפך: הוא מקבל מהתורה חושך ולא אור. מהסיבה הזו חז"ל התריעו שהתורה עלולה לגרום לאדם את היפך המטרה שלה - שהתורה עלולה להיעשות לו "סם המוות", במקום "סם חיים".

ולכן, העיקר הוא לזכות לאמונה, כי בזכותה יוכל לעסוק בתורה שלא לשמה באופן שבאמת יביא אותו לתורה לשמה – ויחיה חיי אושר ונועם כמו שרוצה עבורו הבורא, בתוך העולם הזה. וחשוב להדגיש – בעולם הזה, ולא רק בעולם הבא.

אם ככה, חשוב שלא לצפות ש"תורה לא לשמה" תקדם אותך אל התכלית אלא אם יש לך אמונה ממשית ומוחשית. וכדי לקחת אחריות על הנקודה הזו השלב הראשון הוא להתבונן בעצמך ולברר האם יש לך אמונה. אף אחד לא יכול לדעת חוץ ממך. מה שכן אפשר זה ללמוד לזהות את מצב האמונה שלך, ולהכיר את מצבי האמונה השונים שאתה צפוי לעבור דרכם. את זה נעשה בהמשך.

לפחות לרצות

ואמנם, לרבים מאיתנו אין אמונה כזו. אז האם אין לנו דרך אל התורה, ואל חיי הנועם והעונג?!

האמת שיש. בשלב ראשון, אנו יכולים לפחות להיות מודעים למצב האמונה שלנו. ובנוסף, אנחנו כן יכולים לכל הפחות לכוון בלבנו ובדעתנו שאנו מבקשים שמעצם לימוד התורה  נזכה להעמקה ולהתחזקות באמונת שכר ועונש, ובאמונת ההשגחה. ואז, יש נתיב עבורנו, שעובד גם אם בשלב ראשון אין לנו את האמונה המדוברת.

אבל אם אפילו את זה אינך עושה, אם אתה עוסק בתורה ואינך שם את לבך לפחות לרצות להתחזק באמונת ההשגחה, אז העיסוק בתורה לא יביא אותך למקום שקיווית.

קבלה

(יט– ל)

בדיוק לנקודה הזו התייחס ר' חיים ויטאל, והורה שאם לא ראית סימן ברכה מהתורה לאורך זמן, כלומר, שאינך מתפתח בכיוון של תורה לשמה, ובכיוון של העונג והנועם בעולמו של הבורא, אז חשוב שתפנה ללימוד חכמת הקבלה.

אך למה בעצם בתורת הנגלה אתה לא מצליח להגיע לשחרור המיוחל? ואיך הלימוד של הקבלה יסייע לזה? זה קשור לבעיה שלך כלומד תורה כפי שהגדרנו אותה כאן– שאינך מצליח לשמור את דעתך ולבך בזמן הלימוד לכוונה הנכונה, וזה די מובן, כי אתה עוסק בתורת הנגלה שה' מוסתר בה בלבושים רבים, כפי שעוד נרחיב, וקל לשכוח את המטרה שלשמה אתה לומד. לעומת זאת, בחכמת הקבלה, קל הרבה יותר לכוון את הדעת לכוונה הנכונה כי ה' נגלה בה באופן ברור ומיידי יותר. ואז יש סיכוי שהמאור שבתורה אכן ישחרר אותך מהאחיזה ברצון המצומצם ותזכה לטעום את הנועם שבחיי עולם הזה. ולכן, אם בתורת הנגלה אתה לא רואה ברכה, כי אינך מצליח לכוון את הלב, אל תעביר את חייך בהמתנה מיותרת ובניסיונות שאינם מצליחים - פנה ללימוד חכמת הקבלה.

אין הכוונה שלא תדע להלכה מה עליך לעשות כיהודי, אלא שתמעט בעיסוק בתורת הנגלה, בקושיות, ובפלפולים שאינם נוגעים לעשייה הממשית שלך, ותקדיש את עיקר המאמץ שלך ללימוד הקבלה.

לפי הדברים האלו, אם נחזור להתנגדויות הנפוצות ללימוד חכמת הקבלה, מסתבר שהרבה מהספקות והבלבולים סביב הצורך ללמוד קבלה, באים ממש מהיצר, ודווקא הם אלו שעלולים למנוע ממך את כל הטוב והעונג של ה' ואת הסיכוי לטעום את החיים הגנוזים בתורה.

עתה אפשר לענות בכלליות לשאלות המרכזיות לגבי לימוד חכמת הקבלה:

אולי זה לא נחוץ כלל?

אולי באמת. אם אתה מצליח להגיע באמצעות העיסוק בתורת הנגלה למטרה המיוחלת, לטעום מטוב ה' ,אשריך וטוב לך, ובאמת אינך זקוק ללימוד הזה, ונשמתך תלמד אותך את כל אשר אתה צריך לדעת.

האם זה לא אסור לגלות את תורת הסוד?

דע שספרי הקבלה לא עוסקים בסודות התורה אלא בטעמי התורה שאותם חובה לגלות. טעמי התורה מאפשרים לאדם להרגיש את הטעם וההשגה המוחשית של האור הגנוז בתורה. לא רק שזה לא אסור, אלא שזה חיוני כדי להביא את הגאולה.

אני לא אתקלקל מהלימוד הזה?

אם אתה חושש להתקלקל מלימוד הקבלה, אין לך מה לדאוג – הקלקול נבע משתי סיבות. האחד הוא גילוי דברים אסורים, והשני הוא שתפסו את הקבלה במשמעות חיצונית. את שתי הסוגיות הללו פתרנו – לא גילינו דברים אסורים, ואנו עוסקים בספר "תלמוד עשר ספירות" לבאר את המשמעות של חכמת הקבלה ולא משאירים אותה במשמעות החיצונית שלה.

המשכת אור החסד והאהבה בעולם

(לב –לז)

ובאמת, במה יעזור לנו לימוד חכמת הקבלה? לאן מוביל לימוד תורה לשמה?

מבואר בספר הזוהר, שכדי שתבוא גאולה, צריך להמשיך אור של אהבה וחסד עליון בעולם והאור הזה נמשך מעיסוק בתורה לשמה. כלומר, יש בתורה מימד שלא תמיד מודעים אליו – להמשיך אור של אהבה וחסד עליון לעולם.

וגם אם מודעים למימד הזה, בדרך כלל חושבים שהוא מיועד לאנשים רמי מעלה, או שהוא מעין תוספת על עיקר התורה. אך צריך לדעת שאנו מושבעים על המשכת אור החסד והאהבה בעולם, שזה הכרח לנו ולעולם כולו, ולא רק מעין תוספת נאה ללימוד התורה. מבואר שם גם, שדווקא על ידי חכמת הקבלה אפשר להמשיך את המאור שבתורה ואת אור החסד והאהבה בעולם אבל אנשים לא רוצים לעשות זאת, ואפילו ממש מסרבים, וזה גורם צעקה גדולה בשמים.

שלבים בקשר עם התורה – שפחה וגבירה

נכון שבתחילה אין דרך אלא לעסוק בתורה מתוך רגשות של אהבה ויראה מסוג נמוך יותר, ורק בהמשך אפשר לעסוק בתורה עם אהבה ויראה מעמיקים ועליונים שיביאו גאולה לעולם. המשל בזה הוא המשל של שפחה וגבירה. בתחילה הקשר שלנו עם התורה נקרא "שפחה", ורק אחר כך אנחנו זוכים לקשר שנקרא "גבירה".

הקשר של השפחה, הוא קשר שבו אתה עוסק בתורה גם כי אתה מאמין בבורא, אבל גם כי אתה מקווה שיצא לך משהו מזה. אמנם, אם בסופו של דבר לא קיבלת מהתורה את מה שרצית, אתה כועס. לעומת זאת, הקשר עם התורה שנקרא "גבירה", הוא קשר שבו אני אוהב את התורה ועוסק בה בלי קשר לתענוגות שאני עשוי לקבל ממנה.

ובכל זאת, הרגשות הללו של אהבה ויראה מהסוג הבסיסי, גם אם הם מעורבים במעין תנאים פנימיים שאתה עושה עם הבורא, עשויים להיות שער שיביא אותך גם לעסוק בתורה מרגשות יותר עמוקים. הם עשויים להיות שפחה שמביאה אותך אל הגבירה, שנקראת גם השכינה, ואז יוצא שגם השפחה זוכה למעמד קדוש מכיוון שמילאה את תפקידה באופן מתוקן והביאה אותך אל הגבירה.

ברגע שאתה מגיע ליראה ואהבה העמוקים יותר, זהו הנקרא תורה לשמה ואתה זוכה לעונג, לחיים מלאי טוב ולהשראת שכינה. בהמשך נרחיב יותר על מהות הקשר עם הבורא ועם התורה.

אבל בינתיים, חשוב להדגיש שוב, שלא תמיד השפחה באמת מביאה אותך אל הגבירה, ולכן צריך להיות מודע לאפשרות של השפחה להפוך להיות "שפחה בישא", שפחה רעה, במקום שפחה קדושה.

איך תורה נותנת חיים?

תורת חיים

(לח – לט)

אז מה זה בעצם תורה לשמה? השם של התורה הוא "תורת חיים", אז תורה שראויה לשמה, שמתאימה לשם שבו היא נקראת, היא תורה שבאמת מעניקה לך חיים. וכפי שאמרנו, התורה לא בהכרח עושה את זה, והיא עלולה אפילו לפעול עליך באופן הפוך ולגרום לך מוות ולא חיים. אז צריך להבין איך זה ייתכן שהתורה עלולה לגרום לי את היפך החיים, ובעיקר צריך להבין איך אפשר לזכות לתורת חיים.

יש הסתרה

(מ – מד)

היסוד שחשוב לבאר כאן הוא "יגעתי ומצאתי – תאמין". בזוהר כתוב שה' מסתתר בתורה ושדווקא בתורה מוצאים אותו. ואמנם, זה רעיון די מוזר לומר שה' מסתתר בתורה. היה מתאים לחשוב שדווקא בתורה הוא מתגלה, ואילו במציאות של העולם הוא נסתר. ואם זה נכון שהוא מסתיר את עצמו בתורה, אז למה בעצם?

השגת ההשגחה

פה אנחנו חוזרים לשאלה יסודית. מה היסוד של הריחוק שלנו מה' ושל הסבל שלנו בעולמו? דבר אחד מרכזי. אנחנו לא משיגים ולא מבינים את השגחת ה'. אנחנו לא מבינים את ה' ולכן גם לא אוהבים אותו. לא מדובר על הבנה רעיונית ושכלית בלבד. אלא על הבנה שמחוברת ללב ומולידה רגשות ממשיים ומוחשים. אם ההשגחה הייתה ברורה, והיה מוחשי כמה זה תענוג לעשות מצווה, הרי כולם היו רצים למצוות ואוהבים את ה' אהבה נצחית. ואמנם כך יהיה, אך כדי להגיע לכך יש דבר אחד מרכזי שעלינו לפתור – להשיג ולהרגיש את ההשגחה הגלויה. ואז נזכה לאהבת ה', ולהיות צדיקים, שזה בעצם עניין אחד.

מצבי ההשגה

פני ה'

(מה –נב)

נבאר עתה את הסולם בדרך להשגת ההשגחה. בסולם הזה יש מצבים שונים שאדם עובר בהם באופן הדרגתי. הם נקראים באופן כללי – הסתר פנים וגילוי פנים. במצב של הסתר הפנים יש מימד של עבודה, בחירה ויגיעה. אך אחרי שהשלמת את היגיעה שלך, ה' מזכה אותך בגילוי פנים, בהשגחה גלויה, ואז אתה מתדבק בו בכל לב.

מה הם בעצם הפנים של ה' ומה הוא הגילוי שלהם?

גילוי הפנים של ה' - הוא מצב שבו אתה רואה את ה' כפי שהוא, ומשיג שהוא טוב ומטיב, ומתנהג בהטבה כראוי לשמו.

הסתר פנים אחד– הוא מצב שבו ה' מתנהג ההיפך מטוב, וזה נקרא שאתה רואה אותו דרך אחוריו ועלול לחשוב שזה לא הוא. אתה עלול להתבלבל, לפגום בקשר ולחטוא.

הסתר כפול– אתה אפילו לא מאמין שמה שאתה רואה או חווה זה מה', וזה נקרא שאתה לא רואה אותו אפילו מאחוריו, ואז אתה תולה את ההתרחשויות שעוברות עליך ביד המקרה.

הסתר פנים

כאמור, שלב הסתר הפנים מתחלק לשניים:

  • א. הסתר פנים– ה' והשגחתו נסתרים ממך הסתרה אחת, אתה רואה את ה' אבל דרך אחוריו.
  • ב. הסתרה בתוך הסתרה– ה' והשגחתו נסתרים ממך שתי הסתרות, ואינך רואה את ה' כלל.

כאשר השגחת ה' נסתרת ממך בהסתרה אחת, קשה לך להכיר אותו, ואתה תוהה אם הוא אכן הוא טוב כראוי לשמו "הטוב והמטיב". לעיתים, הבלבול הזה גורם לך לחטוא וגם לחוות ייסורים. בלבולים וחטאים כאלו נקראים שגגות והם נובעים פשוט מהקושי שלך להכיר את ה' כמיטיב, כלומר מהבלבול שלך בהבנתו. מכיוון שכך יש גם אפשרות קלה יחסית לתקן את הקשר, כי אתה עדיין יכול לקשר בין הייסורים שאתה עובר לבין הבעיות בקשר שלך עם ה'.

לעומת זאת, במצב של הסתר כפול, העבירה היא בעצם בזדון, כי אתה משוכנע שה' לא משגיח, שמה שאתה רואה מולך זה לא הוא. ואז יותר קשה לתקן את הפגמים בקשר.

גילוי פנים

שלב גילוי הפנים מתחלק לשניים:

  • ג. השגת ההשגחה בשכר ועונש – בשלב ראשון, אתה משיג את ההשגחה במימד של שכר ועונש. שים לב, "שכר ועונש" הוא לא מה שבדרך כלל חושבים. השגת שכר ועונש, היא מצב שבו משיגים כמה ה' הוא טוב, כמה נעימות המצוות (חווית השכר שבעשיית מצווה) וכמה ייסורים יש בעבירות (חוויית העונש).
  • ד. השגת ההשגחה באהבה נצחית – בשלב השני אתה משיג את ההשגחה במימד של אהבה נצחית, ואתה משיג שה' טוב ומטיב בלי קשר לחוויית העונג והייסורים שלך, כפי שהיה בשלב של השגת שכר ועונש. במימד הזה, אתה משיג כמה ה' טוב כשלעצמו, בלי קשר למה שהוא עושה כלפיך. ההשגה הזו מולידה אהבה כלפי ה' שאינה תלויה בתנאים ובחוויית העונג.

השגחת שכר ועונש

(נג– נו)

מכיוון שרבו מאד הבלבולים סביב המושג של "שכר ועונש", ורבים מבינים אותו ממש בצורה מעוותת, חשוב לחזור ולהדגיש. באופן פשוט, השגת שכר ועונש היא השגה של תענוג נפלא בעת קיום המצווה, וטעם מר בזמן עבירה. ההשגה הזו היא היסוד של התשובה, מכיוון שכאשר אתה במצב כזה, לא תפספס מצווה הבאה לידך ולא תחטא.

(נז–סה)

החשוב מכל הוא שהמצב הזה אינו רעיון אלא השגה והרגשה מוחשית (!!) של שכר ועונש במצוות, כלומר של התענוג שבתוך המצוות ושל הייסורים שבתוך העבירות[1]. השגת השכר ועונש, שמונעת אותך מלחטוא וגורמת לך לעשות מצוות, נקראת "תשובה מיראה". במצב הזה הזדונות שלך נהפכים לשגגות. אם אתה עדיין חוטא מפעם לפעם, זה רק בטעות, כי אתה לא רואה את ה' בבירור. וגם הייסורים שטעמת בעבר, מובנים לך כיד ההשגחה, ומתגלה לך בדיעבד שתמיד כשהתבלבלת והתרחקת מה' זו הייתה בעצם טעות. אמנם, במדרגת התשובה הזו עדיין יש בעיה בקשר - העתיד של הקשר מתוקן אבל העבר עדיין לא תוקן. לאחר שזכית להשגה כזו, שהיא תשובה מיראה, אתה נקרא "בינוני", ואז אתה גם יכול להמשיך ולהתקרב ולזכות לתשובה מאהבה.

השגת גילוי פנים נצחית

הקשר עם ה' במדרגתו המתוקנת לגמרי, נקרא מצב של "צדיק גמור", שהוא מצב שבו אתה משיג את ההשגחה באופן פנימי יותר וחש כמה השגחת ה' צודקת לטובים ולרעים[2], "טוב ומטיב לטובים ולרעים" ולא רק למי שקיים את המצוות ונמנע מעבירות. במצב הזה אתה נקרא צדיק גמור כי אתה "מצדיק" בלבך את השגחתו כמיטיב גם כלפי החוטאים. זה נקרא גם מצב של תשובה מאהבה, וזו המדרגה שבה זדונות נהפכים לזכויות.

וכאן יש לשאול, מה היה חסר לנו בהשגה הראשונה? הרי גם בשלב הראשון אתה משיג שה' טוב וחווה נעימות ותענוג במצוות. הרי כבר במצב הזה אין סיכוי שתחטא. מה אתה צריך יותר מזה בעצם?

מצוות אהבת ה' ואהבת האדם

(סו–סז):

פה אנחנו צריכים לדבר על שאלה ידועה – למה יש מצווה של אהבת ה' ואיך אפשר לצוות על דבר כזה? ובכלל, מה זה אהבת ה'? למה זה חשוב? ומה לעשות בשביל לזכות לזה?

 (סח –עה)

קודם כל חשוב לדעת שכל הנטיות והמידות שבנפש, כולן כולל כולן, נצרכות לעבודת ה' והן הכרחיות כדי לקבל את השפע שהוא רוצה להעניק לנו. אך הן מתפתחות בעיקר מתוך הקשרים שלנו עם הבריות. ולכן הדרך להבין את אהבת ה' היא על ידי הקשרים הממשיים שלנו עם בני אדם. אז כדי להבין את המצבים והמדרגות שיש באהבת ה' יהיה עלינו להבין ולחוות את המדרגות שבאהבת אדם לזולתו.

אהבה התלויה בדבר

אהבה התלויה בדבר, היא מצב שבו אתה אוהב אדם מסוים, בגלל שאתה מקבל ממנו תענוג. והמצב הזה מתחלק לשניים:

1 –מצב שבו לפני שהכרתם אחד את השני לעומק, גרמתם רעות וייסורים זה לזה אבל כיום אתם לא רוצים לזכור את הייסורים הללו.

2 –מצב שבו מאז ומעולם עשיתם טובות זה לזה.

אהבה שאינה תלויה בדבר

אהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבת אדם על מי שהוא, ולאו דווקא על התענוג שאני מקבל ממנו. וגם אהבה זו מתחלקת לשניים:

1 –בזמן שאתה לא מכיר עדיין איך האדם הזה מתנהג עם כל העולם, אלא רק איתך. ואם בשלב הזה היית מתוודע לאופן שבו הוא מתנהג עם שאר העולם, היית מאבד אהבתך אליו.

2 –בזמן שבו אתה מכיר את התנהגותו עם כל העולם, וגילית שהוא טוב ונפלא, ועל כן אתה אוהב אותו אהבה שלמה, ובלתי ניתנת לערעור.

המדרגות הללו נוהגות גם באהבת ה'.

אלו הן מדרגות בקשר עם ה' שנובעות זו מזו ומכינות זו לזו. ולכן, אם אתה רוצה לזכות באהבה שאינה תלויה בדבר, אתה חייב לזכות קודם לאהבה התלויה בדבר.

אבל פה בדיוק מתחילה בעיה. לכאורה זה בלתי אפשרי:

ראשית, כדי לאהוב את ה' על הטובות שעשה עמך אתה צריך לקבל ממנו טובות מוחשיות. ולכאורה ה' לא נותן טובות מוחשיות בעולם הזה מהעסק בתורה ומצוות, שהרי למדנו שלא מקבלים את שכר המצוות בעולם הזה. ואם כך, זה לכאורה בלתי אפשרי לאהוב את ה' אפילו אהבה התלויה בדבר.

שנית, אמרנו שהאדם חייב לעבור דרך שלב שבו הוא משיג את ההשגחה בדרך של הסתר פנים, ושלב זה כרוך בהכרח בייסורים ולא בטובות, ואם כן איך יוכל לאהוב את הבורא אהבה התלויה בדבר מהסוג השני - איך בכלל אפשר לדמיין מצב שבו ירגיש וישיג שה' עשה עימו רק טובות מאז ומעולם?

אהבה ויראה – צדיק זה גם רגש מוחשי

מה זה צדיק?

(עו– עט)

לשם כך עלינו להבין קודם מהו "צדיק". הפנימיות של המושג "צדיק" מתייחס לרגש מוחשי ולהשגה שמתרחשות כאשר נפקחות עיניו של האדם בתורה. זו המשמעות של המילים "אהבה ויראה" – רגש מוחשי של אהבה ויראה בקשר שלך עם ה'.

ודאי שמתוך ההשגה הזו האדם חי גם חיים מעשיים של קיום מצוות. אבל מכיוון שזהו קודם כל מצב פנימי, רק האדם עצמו יודע היכן הוא עומד בעניין הזה, אי אפשר למדוד מבחוץ את המצב של האדם, צדיק או לא, וגם לאדם עצמו אסור להאמין לאף אחד מלבד עצמו כדי לדעת את מצבו בעניין הזה.

מה זה רשע? הקשר למידת היראה

(פ –צ)

על זה אמרו חז"ל, אמירה שנשמעת קיצונית ולא מובנת - שגם אם קיים את כל התורה כולה, ואפילו שגם כל הסובבים אותו ואפילו כל העולם אומר לו בפירוש שהוא קיים את כל התורה, "יחזיק עצמו כרשע".

כדי להבין למה להחזיק עצמו לרשע, צריך להבין גם את המושג "רשע" באותה דרך שהסברנו את המושג "צדיק": אדם שאין לו את ההשגה המלאה בהשגחת ה', ולכן יש לו נקודות של חסרון בקשר עם ה'.

מצד אחד השלב שבו לאדם אין השגה בהשגחת ה' הוא שלב הכרחי - צריך שה' יסתיר את פניו מהבריות, כי זה משאיר את מקום הבחירה בעסק התורה. ומצד שני, זו תקופת מעבר ולא מצב מתוקן ויש בה פוטנציאל לנפילות. כל עוד לא השיג את ההשגחה, כמעט ודאי שיבוא לידי עבירות ולא יוכל לאהוב את ה' בשלמות. כל עוד לא השיג לפחות את השגחת שכר ועונש, אפילו יראה אמתית אין לו ממש. וזו הכוונה שיחזיק עצמו כרשע – שיבין שיש עדיין מימד משמעותי בקשר עם ה' שעוד לא תוקן, ויש בו גם פוטנציאל ממשי לעבירות.

"יראה", שנקראת גם "אהבה התלויה בדבר", ונקראת גם "השגת שכר ועונש", באה רק בישועת ה' המזכה אותו לפקיחת עיניים בתורה ואז גם במצוות הוא זוכה ורואה את שכר המצווה המיועד לו, ואת ההפסד מעבירה. ולכן למרות שהשכר לא בידיו כי אין שכר מצוות בעולם הזה, הוא כבר מתענג עכשיו, כבר בעולם הזה, מהמצוות. השגה זו מבטיחה לו שיתדבק בתורה ובמצוות כי מאותו רגע המצוות מתגלות לו כתענוג. וההשגה הזו גם מבטיחה לו לאט לאט לזכות למדרגה עליונה מזה– מדרגת האהבה שאינה תלויה בדבר.

כל עוד שלא זכה לפקיחת עיניים ולהשגת שכר ועונש, הוא מרגיש בבירור שחסרות לו אהבה ויראה. יראה חסרה לו, כי יראה היא ההרגשה הברורה כמה נעימה מצווה, וכמה לא נעימה עבירה. ולכן זה לא ייתכן עד להשגת שכר ועונש. ולאהבה ודאי אינו יכול לזכות.

אז בעניין אהבה ויראה, אדם צריך ללמוד לדעת בעצמו את מצבו בלי תלות מה אומרת לו הסביבה. כי אנשים רואים אותו עושה מעשים, אז חושבים שיש לו אהבה ויראה, ומכיוון שהאדם נוטה להאמין לסביבה, הוא מתפתה להאמין שאכן זה נכון.

אם כן, כדי לזכות לאהבת ה' במדרגת אהבה התלויה בדבר, האדם חייב לטעום את תענוגות המצוות כבר עכשיו, לטעום ממש – "לראות, לידע, להרגיש". וכאשר מקיים מצוות מתוך אהבה התלויה בדבר, יוכל לזכות גם להשגה העליונה יותר, ולהשיג שה' טוב ומטיב לרעים ולטובים. כלומר לא רק למי שמקיים מצוות כמו שהוא משיג בשלב ראשון, אלא גם לעוברי עבירה. ואז, בשלב הזה של הקשר שלו עם ה', זדונות נעשים כזכויות.

אהבה

(צא - צד)

אז עכשיו מובן מה חסר לאדם כשיש לו את השגת שכר ועונש –חסרה לו מצוות אהבה, אהבה שאינה תלויה בדבר. ובזה יובן גם איך אפשר לצוות על האדם לאהוב את ה' "ואהבת את ה'", למרות שלכאורה זה רגש שאמור להתקיים ולא איזה משהו שאפשר להכריח - כי הוא יכול להתייגע בתורה, למצוא את גילוי פני ה', והשגחתו ועל ידי כן לזכות לאהבה הזו. מאידך אי אפשר לזכות לה בלי יגיעה, שלא כמו בעסקים, שם אפשר לפעמים לזכות לסכום כסף ללא יגיעה. זהו "יגעתי ומצאתי תאמין", "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין".

(צה–ק)

פה אנחנו חוזרים לרגע להסבר למה התורה נקראת "חיים" ומה זה תורה שמתאימה לשמה "תורת חיים" - התורה נקראת חיים, בגלל שבפקיחת עיניים בתורה, זוכה לגילוי פנים של ה', ומזה זוכה לחיות ממשית, לטעום את הטוב של המצוות ושל ה'. במצב הזה האדם מתחבר לשורש, מקבל חיים בשפע רב, ואז הוא פשוט לא יכול להיפרד מה' מרוב אהבה, וזהו מצב של דבקות ואהבה טבעית לה'.

לכן חז"ל חוזרים ומתריעים שחשוב שהתורה תהיה ראויה לשמה – שתעניק לנו חיות ממשית, עונג, וטעימה של הטוב העצום של ה' ושל הבריאה. זה לא בונוס, אלא מטרת התורה ממש. כאשר אתה לומד תורה עליך לזכור היטב שזה מה אתה מחפש בה – השגת ההשגחה שתיתן לך חיים ממשיים.

לא ליחידי סגולה

וכאן מכשול שצריך להיזהר ממנו – אל תחשוב בשום צורה שזה ליחידי סגולה. כל אדם מוכשר לזכות לזה. זה נועד ממש בשבילך. לזכות לאהבת ה' זה ממש לגמרי בידך.

כל שעליך לעשות הוא לעבור את היגיעה שיש בהתגברות על ההסתר, לזכות להשגת ה', ולהתמלא אהבה באופן טבעי ובשפע עצום. מה שמעכב רבים מההשגה הזו הוא לא שהיא קשה או מסובכת, אלא פשוט שהם לא מאמינים שזה אפשרי עבורם, לא מאמינים שיצליחו. אז שוב – כל אחד יכול! כל מה שהוא צריך זו יגיעה. ה' לא מסתיר את עצמו כדי להישאר בהסתר. הוא מסתיר את עצמו כדי שיבקשו אותו וגם ימצאו, ולא חס ושלום בכדי להישאר כך.

איך התורה עלולה להיות סם מוות

(קא–קג)

וכאן הסבר חשוב מאין כמוהו: למה ואיך ה' מסתתר דווקא בתורה ואיך היא הופכת לסם מוות? העניין הוא הסבל והייסורים שאדם חווה.

אם הוא חווה ייסורים בעת שיש בידו מעט תורה ויש בידו מעט מצוות, אז הוא עשוי לומר לעצמו שהייסורים נובעים ממיעוט תורה ומצוות, הוא יכול לחשוב שאולי זה קשור אליו איך שהוא, ואולי גם להגיע למסקנה שהוא יכול לעשות משהו בעניין, אז זה לא מביא לו כעס על ה'.

אבל אדם שסובל ומלא ייסורים למרות שלמד הרבה תורה ויש בידו מצוות ומעשים טובים, שהרי לפי ריבוי המצוות והמעשים טובים שלו הוא היה אמור להרגיש טוב לתפיסתו, ואם הוא לא, אז הוא מתחיל לכעוס על ה' – איזה מין ה' זה שאני מקיים את תורתו ובכל זאת אני סובל כל כך? והנה, גודל הכעס הוא ממש ביחס ישר לכמות המצוות והתורה שעשה! יוצא מכאן, שכל לימוד תורה וכל מצווה נעשית לו עוד סם מוות לכעוס על ה' ולהתרחק ממנו. במצב כזה קשה לו מאד לדון את ה' לכף זכות, והוא דן ה' לכף חובה כרשע.

לאור זה יובן גם מה הן חכמת הנסתר וחכמת הנגלה –

תורת הנסתר, היא לימוד תורה במצב שה' נסתר ממנו, ולא דווקא באיזה ספר הוא לומד.

תורת הנגלה היא לימוד במצב שה' מתגלה אליו בתורה.

תהליך השגת האהבה

(קד – קט)

עתה נבאר את התהליך הטבעי וההדרגתי של גילוי אהבת ה' בלבנו:

אהבה התלויה בדבר

המדרגה הראשונה של אהבה היא אהבה התלויה בדבר, שאליה זוכים כאשר מתחילים לטעום את העונג והנועם של הבורא ואת החיים הנפלאים הגנוזים בתורה ובמצוות. זה מתרחש כאשר מתחילות להיפקח עיניו בתורה, ומיד הוא מרגיש את ההטבה הנפלאה של הבורא ואת טובו, ומתגלה ביניהם אהבה בלי הפסק.

אמנם, הייסורים שכבר חווה מה' עד לרגע שזכה להשגה הזו לא נעלמו. הוא זוכר את התקופה ההיא כלא נעימה, גם אם הוא מבין שהיא הובילה אותו לרגע הזה ולכן באיזה שהוא אופן היא הייתה לטובה. נכון שהוא אינו מעוניין לזכור את התקופה ההיא, אבל היא עדיין מותירה פגם בקשר ביניהם[3].

לאחר מכן יש עוד לשאול איך יזכה למדרגת האהבה הפנימית יותר, שבה נהפכים הזדונות לזכויות, וגם הייסורים שחווה בעבר נעשים עבורו לשמחה גדולה? הוא צריך לזכות להארת פנים בעומק כזה, שישמח על הייסורים שגרמו לו את הזדונות. והמשל דומה לאדם שקיבל מלקות ובדיעבד אומרים לו שעל כל מלקה הוא מקבל סכום כסף גדול, אז כאשר יגיע הכסף לידיו, יהיה בצער מדוע לא קיבל יותר מלקות מלכתחילה. המצב שבו הזדונות נהפכים לזכויות, זו אהבה שאינה תלויה בדבר משום שהיא כבר אינה תלויה במה עשה לו הבורא, שהרי הוא אוהב את ה' גם על הייסורים שעבר.

אהבה שאינה תלויה בדבר

(קי –קיז)

ועתה, איך זוכה לב' בחינות אהבה שאינה תלויה בדבר?

נתבונן קודם לרגע באדם שכבר זכה לפקיחת עיניים בתורה, ולמדרגה של אהבה התלויה בדבר, אהבה שנובעת מכל העונג שהוא מקבל מהבורא. לכאורה, הוא כבר רואה את עצמו כצדיק גמור. הוא יודע כמה הוא אוהב את הבורא, והוא יודע שכבר לא יחטא כי הוא יודע כמה ה' הוא טוב וכמה טובות ונעימות המצוות.

ועליו יש לומר בלשון הגמרא ש"יראה עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי". שיבין שהוא עדיין במצב מתנדנד, שהוא עלול להתהפך, והוא נקרא "בינוני" ולא צדיק גמור. זה משום שחסרה לו מצווה אחת, ודווקא מצווה אחת מאד ספציפית שמשנה את כל התמונה – אהבת ה', אהבה שאינה תלויה בדבר.

המצב הזה נקרא חציו זכאי וחציו חייב, כי אינו מתקן את העבר שלו, שבו חווה צער וייסורים, וגם לא את העבירות שלו שנותרו בבחינת שגגות, כי נבעו מחוסר הבנה והשגה בבורא. אמנם, זה מתקן את חייו מאותו רגע שזכה להשגת הבורא והלאה. העבר הוא החלק שנקרא "חצי חייב", והעתיד הוא החלק שנקרא "חצי זכאי" - שנותיו שעברו עליו עד הרגע שבו זכה להשגה הן בבחינת מחצה חייב, ושנותיו שעוד יחיה מאותו רגע ואילך הן בבחינת "מחצה זכאי" כי ודאי לא יחטא עוד מרגע שזכה להשגה.

אמנם, אם זוכה גם למצווה הזו, מצוות האהבה, הוא מכריע את עצמו לכף זכות, כלומר הופך את כל העוונות שהיו בעברו לזכויות, וכך גם כל העבר שלו הופך לחלק נפלא בקשר ולא לפגם.

ודע לך, שגם אדם שזכה להשגת ה', עלול בכל רגע להתהפך לגמרי, לאבד את השגתו ולחזור להסתר פנים אם לא יזכה לאהבת ה' במלואה.

להכיר דרכיו של ה' עם כל הבריות

(קיח–קכא)

כאמור, גם לאהבה שאינה תלויה בדבר יש שתי מדרגות. כדי שיזכה לאהבה שאינה תלויה בדבר במלוא גדלותה, לא מספיק שהוא יכיר את דרכיו של הבורא כלפיו, אלא הוא צריך להשיג כמה ה' טוב ומטיב וכמה ה' אוהב לכל באי עולם, הרעים והטובים. בכך הוא מכריע לא רק את עצמו אלא גם את כל העולם לכף זכות. ואזי הוא נקרא "צדיק גמור". כי צדיק גמור זה לאו דווקא אדם שלא חטא מעולם, אלא אדם שזוכה למדרגת אהבת ה', ועל ידי זה הופך את כל עברו לזכויות, גם אם חטא, ואפילו אם היה רשע גמור.

אדם כזה, שמגיע למדרגת אהבה ומכריע את כל העולם לכף זכות, זוכה להשגות נפלאות עד שמתגלה לו שכל בני העולם יזכו בסופו של דבר לאהבת הבורא ולהשגת ההשגחה, גם אם זה לא כך כרגע, ואפילו אם הם עצמם לא זכו אפילו להשיג את מדרגת האהבה הראשונה לה'. ומכיוון שהוא משיג את זה בבירור, הוא כבר טועם את הטעם והעונג של זה בהווה, ויודע ומשיג את דרכי השגחת ה' לטוב עם כל בריה ובריה.

להתקשר רגשית עם הבריות

(קכב–קכו)

הבהרנו שלמדרגת אהבה זוכים רק כאשר משיגים את גילוי הפנים העתיד לבוא לכל העולם, ומכריע את כל העולם לכף זכות. אבל הכרעה לכף זכות תלויה בכך שפגשת באיזה שהוא אופן את הצער והייסורים והפכת אותם לתענוגות נפלאים. אם כן, לא ברור איך הוא יכול להפך את הצער והייסורים של כל העולם כולו לתענוגות, הרי הוא לא חווה אותם, לא יודע אותם, ולא בא איתם במגע.

על זה נאמר בגמרא שכדי לזכות במדרגת צדיק גמור, המהפך את כל העולם לכף זכות, צריך להשתתף ולהצטער בצרת הציבור כמו שחש את צרות עצמו, וכך כף החובה מוכנה בקרבו ומכאן הוא יכול להפך אותה לזכויות.

(קכז–קכח)

ולכן, גם אדם שזכה לתשובה מיראה, ויש לו השגה נפלאה של הבורא, צריך לשים לב שהקשר שלו עם ה' עדיין לא יציב, ונקרא עדיין בינוני ולא צדיק גמור, משום שהוא לא השתתף בצער הציבור ולא יכול להפך את הייסורים שלהם לאהבה, ולזכות לתשובה מאהבה.

מצבי ההשגה של האדם

(קכט)

באופן כללי, צריך לדעת שמה שנאמר בדברי חז"ל על רשעים, בינוניים וצדיקים מדובר על כל אדם. כל אדם צריך לעבור את כל המידות הללו – רשע, בינוני, צדיק -  כאשר כל אחת מהן היא מצב של השגת ההשגחה.

האדם נקרא בשם על פי מצב השגת ההשגחה שלו. וחשוב להדגיש – לא על פי השגת ההשגחה שהוא אומר בפה ומסביר לעצמו. מדובר בהרגשה ממשית ומוחשית, שנקראת "אובנתא דלבא", ולעניין זה לא חשוב מה הוא חושב בשכלו או אומר. השגת ההשגחה היא מצב החוויה שנמצא בחושים ובאיברים (!!):

הסתר פנים

רשע גמור - כאשר הוא מרגיש רע, ותופס את ה' כרשע שגורם לו רק ייסורים ומכאובים, אז נקרא רשע גמור.

רשע שאינו גמור – מרגיש רע, אבל משיג את ה' רק בהסתר פנים אחד, ולא בהסתר כפול ומוחלט.

בשני המצבים האלו, האדם חווה ומאמין שכל העולם מושגח באותו אופן כמותו, ולכןהוא תופס שה' רשע גם כלפי כל העולם, ולא רק כלפיו.

גילוי פנים

(קל –קלא)

בינוני– רגשותיו מחולקים. הוא מרגיש בהווה, ויש לו וודאות מכאן ואילך, שה' הוא טוב וגורם לו טוב ועונג ועל כן הוא "מצדיק" את הבורא, כלומר, חווה את ה' כצדיק. אך לגבי העבר הוא "מרשיע" את הבורא, כלומר הוא מרגיש שה' לא היטיב עמו וחווה את ה' כרשע לפחות לגבי עברו. זהו המצב הנקרא אהבה התלויה בדבר או תשובה מיראה.

צדיק גמור– מרגיש אהוב ואוהב, משום שהוא משיג את ההשגחה בבחינת אהבה. במצב הזה הוא הכריע את כל הייסורים והצער שחווה אי פעם לטובה, ומצדיק את השגחתו יתברך, כלומר חווה את ה' כצדיק גמור.

(קלב - קלג)

וכאן נשמע דבר די מטריד. יוצא שרק כאשר אדם זוכה לגילוי פנים, לכל הפחות במדרגת היראה, הוא יכול להיחשב בינוני, ועד אז הוא נכנס תחת מצב של רשע, וחווה את ה' כרשע, גם אם לא כרשע גמור?!

אך למעשה, אפשר לזכות למדרגת הבינוני אפילו בתוך התקופה שאדם נמצא בהסתר פנים. איך?

  1. הוא מתאמץ באמונת שכר ועונש (כזכור – אמונת שכר ועונש פירושה להאמין שהמצוות של ה' מענגות, ושה' טוב ורוצה שיהיה לך נפלא, ואינו רוצה לקחת ממך תענוגות...)
  2. מתגלה אליו אור של בטחון
  3. הוא זוכה למדרגת גילוי פנים לשעתו, כמו גילוי הפנים השייך למדרגת הבינוני. כלומר, לגילוי פנים זמני, גם אם אינו יציב.

היגיעה בתורה – משל השומרים בארמון

מכל הדברים האמורים, נשמע שאחרי שאדם זוכה לגילוי פנים, כבר אין לו עבודה בתורה ומצוות. הרי אמרנו שהבחירה נוהגת רק בזמן הסתר הפנים. אך למעשה, הדברים כמעט הפוכים. נכון שבזמן הסתר הפנים, הוא עיקר היגיעה והבחירה, אבל זה מצב הייסורים, שבו עוד לא נכנסת ממש לעבודת ה' ולתורה ומצוות במובנם החי והבריא. אתה עדיין עומד בחוץ. ולעומת זאת, דווקא אחרי שהגעת למדרגת תשובה מאהבה, מתחיל עסק התורה והמצוות כראוי. רק אז אתה יכול לעסוק בתורה ומצוות באהבה ויראה אמתיות ובריאות. על המצב הזה אפשר לומר שהעולם ראוי להיברא, כי למצב הזה נברא העולם מלכתחילה.

משל למלך שרצה שהאוהבים שלו יעבדו אצלו בארמון. הוא שלח הזמנה לכולם אבל מינה שומרים להטעות ולהדיח את המנסים להתקרב. אלו שהתמידו בסבלנות ובעיקשות, נכנסו לארמון וקיבלו כל אחד עבודה המתאימה לו בארמון המלך.

כך, ה' רצה שנעבוד אותו בתורה ומצוות, ולכן הוא שולח הזמנה לכולנו. אבל הוא בנה מערכת של הסתרות פנים, שבגללן לא משיגים אותו. בזמן הזה נוהגת הבחירה – האם תתבלבל מההסתרות ותוותר, או שמא תתמיד בסבלנות ותתעקש להתקרב? אם כן, אתה תתגבר על ההסתרות, ה' יראה לך פניו וימנה אותך על התפקיד הראוי לך בתוך התורה, המצוות ועבודת ה'.

מרגע זה ואילך, סיימת את העיסוק בהסתרות - נפתחה לך השגת ההשגחה ואתה מתחיל לפסוע על הסולם שראשו מגיע השמימה, ועוסק בעבודות שמכשירות אותך להיות נהנה מטובו יתברך יותר ויותר.

תהליך הגילוי בלימוד התורה - השתלשלות

(קלד–קמ)

עתה תוכל להבין את התהליך שאתה צפוי לעבור בלימוד התורה. כשאתה ניגש ללמוד תורה עליך להבין ששורה עליה הסתר. יש בה קללות, איסורים, שמות של רשעים, קללות, טומאה ודברים גסים ועבים. כל הדברים הללו מרחיקים אותך מה', ומסתירים ממך את האופי הטוב והמטיב של ה'. אז קודם כל תדע מדוע אתה חווה את ההסתרה הזו. אך מצד שני, חשוב שתדע גם שכל אלו הדברים הגסים והעבים הם למעשה שמות של ה', כלומר גילויים שדרכם אפשר להשיג את ה'. וחוק עליון הוא – כל גילוי מופיע דווקא במקום שבו היה ההסתר.

איך אפשר שהגילוי יהיה בדיוק באותו מקום של ההסתר?

התופעה הזו קשורה לכך שהתורה מתגלה אל העולם באופן הדרגתי. בתחילה ה' מגלה אותה בשלמותה, באופן שאינו מסתיר אותו. ואחר כך שלב אחר שלב, היא מצטמצמת, ומתלבשת בלבושים מסתירים, עד שלבסוף היא מתגלה בחוסר שלמות המתאים לעולם הזה.

המצב של ההסתרות, שבו התורה עלולה להיעשות לו סם המוות, הוא דווקא בתורה של העולם הזה, בחלק של התורה המלובש בלבושים הגסים של העולם הזה. בתורה הזו, המלובשת בהסתרות, ה' והתורה אינם אחד במלוא מובן המילה. לעומת זאת, בתורה השורשית, התורה וה' מאוחדים ("חד הם").

ואמנם, מדובר ממש באותה תורה. באותם מילים. באותם פסוקים. ההבדל שבין המימדים השונים בתורה הוא רק בלבושים שלה, אבל במאור שבתוכה (אותו המאור שמאפשר את השגת הבורא ואת המעבר ממצב של תורה מלאת ייסורים, לתורה שמביאה חיים) אין הבדל בשום מימד של התורה.

ויותר מזה, דווקא אותם הלבושים הגסים שיש בהם פוטנציאל להרחיק אותך מהבורא, מקבלים חשיבות רבה ביותר לאחר שאתה עובר את תהליך התיקון. למעשה, הם נעשים חשובים בהרבה מהלבושים הזכים של התורה, והופכים להיות כלי גילוי לאור ולהשגה מעמיקה יותר של אהבת הבורא.

המאור שבתורה שורה תמיד ואפילו בעת ההסתרה הכפולה, וכשהאדם זוכה לגילוי פנים ולתשובה מאהבה, לבושי התורה כבר לא מסתירים ממנו את ה' אלא להיפך – הופכים להיות מקום גילוי עבורו. ולכן, אם אדם רוצה למצוא גילוי פנים, אהבת ה', והשגת תענוגות נפלאים של החיים בעולם הזה ובעולם הבא – המקום שבו הוא צריך לחפש הוא דווקא בתורה.

מבוא לארבעה עולמות

עולם, שנה, נפש

 (קמב-קמג)

לאור כל האמור נוכל להבין את היסוד לגבי חכמת הקבלה:

יש ארבע בחינות בעולם שנקראות– עולם, שנה, נפש, ודרכי הקיום של שלושת אלו.

עולם– חיצוניות המציאות, למשל, השמים והארץ.

נפש– פנימיות המציאות שישנה בעולם, למשל האדם.

שנה– סדר השתלשלות התהליכים של המציאות, למשל סדר הדורות.

קיום המציאות– כללי ההתנהגות של עולם, שנה, נפש. הקשרים ביניהם, איך מתקיימים וכו'.

ארבעה עולמות

(קמד– קמו)

כמו כן, עולמנו מחולק לארבע מדרגות - ארבעה עולמות:

אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.

בכל אחד מן העולמות, מופיעות ארבע הבחינות שפרטנו – עולם, שנה, נפש ודרכי קיומם.

כל דבר שיש בעולם הזה, וגם כל חידוש שמתחדש בו, מתגלה ומגיע אל העולם הזה בתהליך שעובר דרך ארבעת העולמות. ולכן לכל דבר בעולם הזה יש למעשה שורש בכל אחד מן העולמות, מן העליון ביותר ועד לתחתון.

פשט התורה– הוא המימד של התורה שבו יש איסור, טומאה, ופסול והוא מתייחס לארבע הבחינות של העולם הזה החומרי דווקא – עולם, שנה, נפש, ודרכי הקיום הגשמיים דווקא, שבהם ההסתרה של ה' מרובה.

חכמת הקבלה היא ההופעה של התורה ושל ארבע הבחינות (עולם, שנה, נפש ודרכי הקיום), כפי שהם בעולמות העליונים יותר.

יוצא שהקבלה ותורת הנגלה הם ממש אותו דבר, והם מתגלים אליו על פי מדרגת השגת ההשגחה שלו. כל עוד שהוא בהסתר פנים, התורה שמתגלה אליו היא תורת הנגלה, וכאשר הוא מתחיל לזכות לגילוי פנים, אז התורה שמתגלה אליו היא חכמת הקבלה.

הגילוי של חכמת הקבלה אליו נעשה ממש באותה תורה, באותן מילים בדיוק שבהם הוא למד את התורה של העולם הזה. לבושי התורה הנגלית בעצמה, מזדככים עבורו ונעשים לגביו תורת היצירה. ואז זוכה בהדרגה להתגלות פני ה' בתורה, ממשיך להעמיק בהשגת ה' ואהבתו, והלבושים מזדככים עוד ונעשים עבורו תורת הבריאה ולאחר מכן תורת האצילות.

(קמז)

בזמן ההסתרה, הלבושים של התורה מסתירים ממנו את ה', והוא מוטל תחת שבט העונש והייסורים. וכאשר מתגלה אליו ההשגחה, אזי הזדונות והשגגות מתפשטים מהלבושים שלהם, ונעשים עבורו לבוש אור, שאינו מסתיר ממנו את ה', ואינו גורם לו צער, עונשים וייסורים.

הדגש הוא שכל ההבחן בין חכמת הנגלה לחכמת הקבלה הוא המצב של השגת ההשגחה שבו אתה עומד, ולא איזה ספר אתה לומד. והתהליך הטבעי הוא שמתחילים מתורת הנסתר, שבה ה' נסתר ממך, ובהדרגה זוכים לתורת הנגלה, שבה ה' מתגלה אליך.

עולמות – מצבי השגה

(אות קמט)

אז מה הם העולמות? מה הקשר בינם לבין כל מה שנאמר כאן? איך לימוד העולמות קשור להשגת הבורא ולהשגת התענוגות והטוב של הבורא כאן בעולם הזה? למעשה, העולמות מקבילים למצבי השגת ההשגחה שביארנו בהרחבה.

עולם העשייה

רובו רע מיעוטו טוב - מתייחס לשני מצבי הסתר הפנים, הסתרה אחת ושתי הסתרות. במצבים הללו האדם חווה ייסורים רבים, וגם מעט הטוב שהוא חווה אינו ניכר.

עולם היצירה

חציו טוב חציו רע - מתייחס למצב גילוי הפנים הראשון, אהבה התלויה בדבר, שנקרא גם יראה. במצב הזה, האדם משיג חצי מחייו בתור ייסורים (מכיוון שהעבר עדיין זכור לו כייסורים), וחצי מחייו בתור טוב ועונג (העתיד מרגע ההשגה ואילך).

עולם הבריאה

רובו טוב מיעוטו רע– מתייחס לשני מצבי גילוי פנים:

בחינה הב' של האהבה – גילוי הפנים בבחינת אהבה התלויה בדבר, אבל בלי זיכרון של הרע והייסורים שהתרחשו בזמן עבר.

בחינה הג' של האהבה – גילוי פנים בבחינת אהבה שאינה תלויה בדבר, אך רק בנוגע ליחס של הבורא אליו ואילו את היחס של הבורא לשאר הנבראים אינו משיג.

במצב זה , גם מיעוט הרע, אינו ניכר.

כיצד רובו טוב ומיעוט הרע אינו ניכר בבחינה הג' של האהבה?

בבחינה הג' של האהבה, רובו טוב, בגלל שזכה לגילוי פנים ונותרה לו רק מצוות האהבה כדי להפך את כל הזדונות לזכויות, ולהשיג את טובו של ה' לגבי כל הבריאה כולה. מיעוט הרע נובע מזה שעוד לא הכריע את העולם כולו, ולכן האהבה לה' אינה נצחית, שמא יגלה שה' אינו מיטיב עם כל הנבראים. יחד עם זאת, הרע אינו ניכר כי לא עדיין לא השיג בפועל שהבורא מרע לזולת.

עולם האצילות

כולו טוב ואין בו רע כלל – מתייחס למצב גילוי הפנים השלם ולבחינה הד' של האהבה –אהבה שאינה תלויה בדבר והיא גם נצחית, מכיוון שהשיג את טובו כלפי כל הנבראים כולם. אין במצב הזה רע כלל ולא יהיה עוד שום כיסוי והסתר לעולם, כי עתה הוא משיג את כל עסקיו של ה' עם הבריות, ומשיג שה' טוב ומטיב לרעים ולטובים.

הקליפות

(קנא-קנד)

כנגד ארבעה עולמות של הקדושה, עומדים ארבעה עולמות מצד הקליפות, זה לעומת זה עשה אלהי"ם, שהם האפשרות בכל אחד ממצבי ההשגה להגיע למצב של כעס ושנאה על הבורא, ומתוך כך גם לחטאים ואף לזדונות. הקליפות יונקות מהחיסרון שיש בנקודת הקדושה של אותו עולם, כלומר, מהחיסרון באהבת ה' באותו מצב השגה:

קליפות דעשייה

עומדות כנגד ההשגה של האדם בעולם העשייה וגורמות לאדם להכריע את ה' לכף חובה בגלל שני סוגי ההסתרות שהוא חווה ממנו במצב הזה.

קליפות דיצירה

גורמות לאדם להכריע את ה' לכף חובה, בגלל המחצה שעוד לא תוקן – זמן העבר שבו עדיין יש זכר, גם אם לא מאד נוכח, לייסורים שקיבל מהבורא.

קליפות דבריאה

גורמות לאדם להכריע את ה' לכף חובה, ולבטל את האהבה התלויה בדבר שכבר השיג, במקרה שבו מתבטל הדבר שבו נתלתה האהבה. על כן, הקליפות הללו יונקות מהשגת בחינה ב' של האהבה המצויה בעולם הבריאה.

אצילות דקליפה

גורמת לאדם להכריע את ה' לכף חובה, ולבטל את האהבה למרות שאינה תלויה בדבר, בכך שרואה על פי השגתו פגמים בהשגחה של ה' על שאר בני העולם, גם אם לא על עצמו. על כן, הקליפות הללו יונקות מהשגת בחינה ג' של האהבה המצויה בעולם הבריאה.

באצילות דקדושה עצמה אין אחיזה לקליפות, כמו שאמרנו, משום שאהבת ה' השורה בו נצחית, ולכן אצילות דקליפה עומד כנגד עולם הבריאה ולא כנגד עולם האצילות.

ללמוד קבלה עוד לפני ההשגה

(קנד)

זה קצת מוזר, אבל חשוב לדעת שבעצם ספרי חכמת הקבלה, פונים למי שכבר זכה לגילוי פנים. ואם תשאל את עצמך – אז אם ככה, לשם מה הם צריכים ספרים? וזה רק מורה שעדיין לא מאד הבנו את התהליך המדובר... זה כמו לשאול, למה אדם שראה בחייו פירות צריך שילמדו אותו איך לזרוע, איך לקטוף, ואיך להפריש מעשרות? אדרבה, רק אליו הלימוד הזה רלוונטי. ואילו כאשר אדם שלא ראה פרי מימיו יקרא ספר על קטיף פירות, הוא לא יבין כלום, ויהפוך את כל המשמעות מן הקצה אל הקצה. כך הוא בדיוק בעולמות הפנימיים יותר. אם אדם לא פגש וחווה ובאופן ממשי את המושגים המדוברים בחכמת הקבלה, אז סביר מאד שאם ינסה ללמוד הוא יתבלבל לגמרי ואף יהפוך את המשמעות של החכמה מן הקצה אל הקצה. ספרי הקבלה נועדו להסביר לאדם שכבר זכה לגילוי פנים, איך להתנהל בעולם שהתגלה לעיניו.

ובכל זאת, ההדרכה היא שכל אדם, גם אם לא זכה עדיין להשגה, ילמד בחכמת הקבלה. זאת משום שגם כשהוא לומד בלי להבין על מה מדובר, אך מתוך חשק ורצון עז, מתעוררים עבורו האורות המקיפים השייכים אליו, שהם המדרגות בהשגת ההשגחה המיועדות אליו, ואשר הוא עתיד להשיג אותן כי לכל אדם מישראל מובטח שישיג את כל ההשגות שה' רוצה לתת לו. נכון שכרגע חסרים לו הכלים להשיג את הבורא, אבל מכיוון שהוא מזכיר את השמות של העניינים השייכים לנשמתו, הם מאירים עליו, אלא רק בלי התלבשות פנימית, בלי השגה ממשית. לאט לאט, התהליך הזה מושך עליו חן, קדושה וטהרה.

מה חשוב? שלא להגשים את חכמת קבלה, ולכן כתב הרב אשלג את ספריו, והבהיר את המשמעות הפנימית של המושגים בחכמת הקבלה.

הערות

[1]יוצא מזה שרוב האנשים מכנים "אמונה בשכר ועונש" הוא ממש ההיפך מאמונת שכר ועונש  – בתפיסה הרווחת אנשים לא נהנים מהמצווה אבל חוששים שה' יעניש אותם. אמונה כזו במובנים רבים מרחיקה מה' ולא מקרבת. כי במצב התפיסתי הזה החוויה שה' לא רוצה בטובתך, שהרי הוא רוצה שאעשה דברים לא נעימים (אציית למצוות עשה כמו שאני תופס אותן) ואתרחק מדברים לא נעימים (אציית למצוות לא תעשה כפי שאני תופס אותן).

[2]לפי הבנתי – הכוונה איננה שה' שולח ייסורים לרעים, אלא שהוא טוב גם אליהם.

אודות המחבר