הבת שלך נכנסת הביתה – "אבאאאאאאא". ואתה, במבט קצת עייף, קצת אין לי כוח, קצת לא מבין מה הסיפור. כל כך הרבה אהבה. היא מתרגשת כל כך. נותנת לך משהו. אתה מבין שכנראה משהו נמצא שם. אבל איכשהוא זה לא חודר. לא מצליח ליהנות מזה. לא עד הסוף.
אשתך פה. הגיעה הביתה. אתה לא מתרגש. היא פה בגלל שהתחתנו. היא חייבת. קבענו. אתה יודע מה? זה לא נכון. היא יכולה ללכת. היא פה כי היא בוחרת בך. היום. היא רוצה. אתה יכול להתרגש מזה? אתה יכול לקלוט שמישהו רוצה רק אותך? דווקא אותך? ממש עכשיו? שמישהו בחר במיוחד בשבילך את המתנה הזו?
"היא הייתה עושה את זה לכל אחד אחר". "כל ילד אוהב את אבא שלו". "היא בוחרת בי כי אין לה משהו יותר טוב". "הילדה לא מכירה משהו אחר". הרבה משפטים. אתה לא מסוגל להאמין שאתה כל כך מיוחד ומישהו פה נותן רק לך כי הוא בוחר בך עכשיו.
משהו בלב לא תופס. שמישהו אוהב אותך כל כך. כמה אתה חשוב. כמה אתה נפלא.
אם נהיה קצת יותר אמיתיים אפילו. האמת שגם אתה לא בוחר. אתה פה כי אתמול. אתה פה כי התחייבת. אתה פה כי זה מה שעושים. אתה פה בגלל "הטבע". בגלל "ככה זה". אז כנראה שגם כולם ככה.
אתה יודע מה? כנראה שגם ה' ככה. זה לא שהוא בחר היום לברוא את העולם בשבילך. זה לא שהוא היום החזיר אותך מן השינה כי הוא רוצה אותך ממש, ממש היום. הוא עושה את זה כי ככה זה. כי זה הטבע. כי הוא התחייב. כי הוא צריך. כי אלה החוקים.
והאוכל הזה. הוא לא הכין אותו במיוחד בשבילי. קודם כל הוא לא הכין אותו, אלא הסופר מרקט. והספקים. ואני. דבר שני, אם כבר הוא הכין אותו, הוא היה מעדיף שלא. הוא לא בוחר. הוא תקוע. הוא עובד עם חוקים. גם ה' לא בוחר בעצמו ובחייו מחדש. כמו כל הדפוקים. הוא עושה מה ש"חייב".
אתה יודע מה? לאוכל כזה אין טעם. אין בו אהבה. וגם אם יש. היא לא יכולה להכנס. הלב חסום. ישן. זקן. עייף.
אבל אם לרגע אחד אתה עוצר ומסכים להאמין שמישהו בחר רק בך. שמישהו הכין את הריחות האלה, את הטעם הזה, כשהוא חשב רק עליך. אם לרגע אחד אתה קולט שאף אחד לא חייב כלום, אלא חי את חייו כי הוא רוצה, אז מה קורה?….
תבדוק.
אודות המחבר
