כללי

נכתב ליום השואה. כל אירוע בחיינו, הפרטיים או הלאומיים, ראוי לעורר אותנו להתבוננות. מה בא זה ללמדני? השואה היא אירוע קצה, אבל אינה שונה מהותית בזה שהיא מעמידה מולנו את

(נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ־טוֹב: (נא) הִנֵּה־רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן־אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה': (בראשית כד, נ-נב) אם אתה קורא

להחזיר את הלב לאותיות הקודש אותיות חיות א' ב' ג' ד', היה מתנגן הניגון הישן בפי ילדי ישראל. והטעם כטעם הדבש. אך ימים עברו, ומשהו קרה. לא רק לאותיות. לחיים